בלוג

אני מכיר את כל הקלישאות על הזמן, על כך שצריך לחיות כאילו היום זה היום האחרון לחייך, והדקות שאובדות. אבל פתאום הזמן נחת עלי קשות. פתאום אני מרגיש זקן כל כך. הגיל… המספר כבר לא יפה, פתאום אני מרגיש שהפכתי תקליט. הדימוי העצמי שלי הוא של בחור צעיר, עוד לפני שנות השלושים, אולי שלושים. אבל מאז עברו אי אלו שנים והזמן נוזל לי.

קרה מה שקרה ולא ניצלתי הזדמנות שאולי לא רציתי אותה בכלל. אבל עכשיו כשהיא נגוזה, פתאום אני מרגיש כאב אמיתי, אכזבה, כאילו סגרתי דלת מאחורי, דלת שלא תפתח יותר ואני חושב שזה מה שגורם לי עצב. הזמן נוזל לי וכל כך לא הספקתי. איכשהו נראה לי שאני בעיקר מבזבז את זמני על שטויות, הזמן נוזל, אני לא מתקדם בחיים, אני לא מגשים את השאיפות שלי והכי נורא, אני לא מאושר. מילא אם הייתי מאושר מהיומיום, אבל אני לא וזה עצוב לי.

איכשהו אני חושש שזה דיכאון קליני שהולך ונוחת עלי וזה לא טוב. אני צריך להתעשת. לפעמים זה סטייט אוף מיינד, אבל לפעמים זה בזבוז זמן.

אני שלושה ארבעה ימים אחרי שהתבשרתי שהדלת ההיא נסגרה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאפילו לא רציתי לעבור בה. אני זוכר שכשהיו לי הזדמנויות, כשהיא הזמינה אותי, לא באתי. אני זוכר שאפילו הדלת הזאת עצבנה אותי לפרקים, אבל העצב של השלושה ימים וגם עכשיו, העייפות, הרצון לברוח והזמן… הזמן שפתאום נחת לי על הכתפיים.

אני צריך להנות מכל רגע נתון, מכל שניה שאני נושם. ככה אני מנסה לשכנע את עצמי והשכנוע העצמי משום מה לא עובד. אבל יהיה בסדר. יהיה בסדר. אני מקווה שיהיה בסדר. חייב להיות בסדר.

אז טים קוק, המנכ"ל החדש של אפל הוא גיי, למה זה צריך לעניין אותי בכלל? אוקיי, אז יש מימד של מציצנות. אוקיי, אז כתבו איפשהו שבתחילת השנה החצינו אותו, כלומר הוציאו אותו מהארון והוא לא ממש מיהר להכחיש (לא הכחיש בכלל). אז הוא כנראה כזה, או לא כזה, ובאמת שלא אכפת לי. אני מניח שלמי שאכפת זה דווקא לקהילת הגאים עצמה. הם מבחינתם מחפשים איזושהי לגיטימציה וככל שיותר ויותר גייז יוצאים מהארון, הם לכאורה הופכים להיות לגיטימיים יותר.

אני לא גיי ולכן אני לא אוכל להבין את הבעיות "הפוליטיות" החברתיות של הגייז. כן, אני מניח שזה לא פשוט לצאת מהארון ואני גם מבין את הדעה הרישמית של "הקהילה" שככל שייש יותר גייז מפורסמים שמודים בנטיות שלהם, הרי שזה יכול לסייע לצעירים. אבל האמת היא שממש לא אכפת לי מה כל אחד עושה במיטה. כל עוד זה חוקי, כל עוד הדברים נעשים בהסכמה, כל עוד זה לא גורם נזק לאף אחד מצידי שכל אחד יתלה את עצמו על וו, ידגדג את בן/בת הזוג שלו עם נוצת אווז ויגעה כחזיר. אם זה מספק אותם מינית, שיהיו בריאים. זה פשוט לא מעניין אותי.

חייכתי לעצמי כשקראתי את הרשימה (הדי חלשה הפעם) של יובל דרור בעין השביעית על כך שהעיתונות כמעט התעלמה לגמרי מהעובדה שטים קוק הוא גיי ולדעתו זה עוד יחזור, ובכוח. ומיד כמה דקות אחר כך קיבלתי אימייל ובו מאמר למה כדאי לדבר על זה שטים קוק הוא גיי. גם יש להודות, רשימה די חלשה.

אני זוכר שקראתי שפעם מישהו שאל את השחקן הנפלא קווין ספייסי אם הוא גיי ותשובתו הייתה – כן אבל למה זה בכלל צריך לעניין אותך? תשובה נהדרת ששמה את כל הקלפים על השולחן. כן הוא גיי אם מישהו חייב להיות מציצן ועוד יותר נהדרת בגלל שזה לא עניינו של אף אחד מלבד ספייסי עצמו ובני זוגו. הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שפועלים היום, העובדה שהוא גיי אינה מעלה או מורידה שום דבר. הוא פשוט טוב וזהו.